אפרת שונאת לטוס. החלום הגדול שלה הוא לקפוץ בזמן שמישהו מסובב את כדור הארץ מתחתיה עד ליעד. הבעיה היחידה היא שאני לא מצליח לקפוץ עם המזוודות ולכן אנחנו טסים.
היינו שלושה שישבנו וחשבנו מה לעשות. אני אפרת ודעתה. אפרת ודעתה לא-חד-הם. הדברים אמורים בעיקר כאשר (במקרים רבים מספור במהלך הטיול), היא שבה והזכירה כי יצאנו לטיול בניגוד לדעתה
מעשה שתחילתו במודעה, המשכו בנעל וסופו חרישי כמה פעמים יוצא לו, לאדם, לפגוש על עמוד תמים, שלט שמכוון ישר אליו, ספציפית?
איפה? איפה לתלות? לכאורה, התשובה ברורה - מודעות העמוד, כשמן כן הן - תלויות על עמוד ועל לוחות המודעות השכונתיים. ואכן שם היה מקומן, אלא שמאחורי המודעה התמימה לכאורה עומד סבך של החלטות אסטרטגיות סבוכות ומורכבות
עם חדירת הטכנולוגיה לחיינו השתנה העולם. חוסר הסדר הישן פינה מקומו לבלגן חדש. דברים כה רבים השתנו או אבדו לעד. הרייני מתכבד ומייסד כאן פינה קטנה שתציב אנדרטה צנועה לצורת תקשורת שבמידה רבה כבר עברה מהעולם – מודעות הלוח ועמודי החשמל.
במלאת עשור למותו של חנוך לוין, הצטרפנו אל צפריר קורציה וצוות השחקנים רענן לוי וסיגל שהינו-יואל לסיור מודרך בשכונת ילדותו ובמחזותיו. תכירו את ביג תוכעס והמציץ מעמוד החשמל.
גלריית תמונות מסיורים בתל אביב בהדרכת צפריר.
כשחוצים את קו הגבול הדמיוני המפריד את אזור התחנה המרכזית משאר תל אביב, מרגישים שמגיעים לעולם שלישי. אלישבע זלצר בחרה לחוות את שכונת נווה שאנן דרך עיניו של ילד אחד שנולד וגדל בה – חנוך לוין – וגילתה שהוא רלוונטי יותר מתמיד.