כשחוצים את קו הגבול הדמיוני המפריד את אזור התחנה המרכזית משאר תל אביב, מרגישים שמגיעים לעולם שלישי. אלישבע זלצר בחרה לחוות את שכונת נווה שאנן דרך עיניו של ילד אחד שנולד וגדל בה – חנוך לוין – וגילתה שהוא רלוונטי יותר מתמיד.
בנערותי הייתי באה עם אמי באוטובוס מחיפה היישר לרחוב נווה שאנן בתל אביב, שהיה ידוע כרחוב הנעליים. היינו יורדות מהאוטובוס, עושות סיבוב לקנות לנו איזה זוג ואחר כך ממשיכות להסתובב בתל אביב. היו לנו תחנות קבועות, כולל קפה קטן בקפולסקי באלנבי. אולי כבר אז נטמעה בי אהבת השוטטות.
שנים מאוחר יותר, באחד מהשיטוטים הרגליים שלי כתושבת חדשה בתל אביב, התגלגלתי לאזור התחנה המרכזית הישנה. שכונת נווה שאנן, הנמצאת במרחק הליכה לא ארוכה מלב העיר, שדרות רוטשילד ומתחם יד חרוצים, אמנם קרובה – אבל רחוקה שנות אור.