פעם הייתי עוצר מול עמוד כדי לקרוא מודעות, היום אני נתקע בעמוד כשאני קורא בווטסאפ.

אז איך לנסח? איך ללכוד את העין? איך תצליח המודעה שלך למשוך את תשומת הלב בסביבה עמוסת גירויים וסכנות כמו הרחוב התל אביבי הממוצע? בינות לשליחים ולצפירות, הבלטות העקומות ומזכרות הכלבים…
"מודעות הלוח" – רוב המודעות (את רובן לא אספתי) מנוסחות ביובשנות חסרת מעוף אך תכליתית – "דרוש שותף לא מעשן לדירת 2,5 חדרים בפלורנטין". קצר ולעניין. לאמור: "באימשך, אין כי כח לניסוחים, מחכים לי עוד מאתיים עצים ללפף עליהם נייר דבק. שיבוא השותף וחלאס"
מודעות אלה גם יופצו באותה תכליתיות קמצנית – יודפסו בפונט ברירת מחדל, ישוכפלו בכמות רבה ויופצו ב"תפוצת נאט"ו" על כל עמוד רענן ורמזור שאנן.

מודעות הדאחקה בקטנה

אלו מנסות להתחכם, בקטנה, לשדר איזו מגניבות, קוליות שכזו. ללכוד את העין אך לשמור על קשר עין עם המטרה.
מודעות שכאלה כבר יופצו במספר עותקים מצומצם, חתום וממוספר. שהרי, יום אחד עוד ימכרו במכירה פומבית והכותב.ת יאנחו בראיון עם קובי מידן "אותה תקופה לא היה לי שקל על התחת, גרתי בפלורנטין עם שותף ושתי חולדות…"
מודעות אלה יודפסו בצבע או יכתבו בזנב עיפרון שנשאר מאיקאה או טוש מהקלמר של האחות מכיתה ח'.

מודעות אייל שני

פה כבר יש פירוט יתר, התחכמות ולעיתים אף טרחנות של ממש. לאמור – לא איכפת לי שאת.ה עומד.ת באלנבי, באמצע אוגוסט, בתחנה של קו 63, אני יש לי יצירתיות וזמן בשפע ואת הגירסה שלי ל"החטא ועונשו" תקרא.י עד זוב דם!"
אפשר ממש לראות את הקונסוליום מתכנס בדירת הרווקים, אפוף עשן, תחתונים לא מכובסים וכיור שמנוני וגדוש. ("לא, אחי, תוסיף גם את זה…") והדאחקות עפות והמודעות נכתבות ואחרי 3 שבועות גם תולים אותן. ("אחי, מה נסגר איתך, אני כתבתי אתה תולה!")