המודעה הראשונה. מכאן הכל התחיל.

(הכיתוב כלשונו, רק חילקתי לשורות)

"מודע

אני אלמן בן 73

אני מפולניה

בן אדם אם לב טוב וגם אדין

אני מסורתי

אני מאשפחה מאטובים מפולניה

אני נחד של החזן מפורסם בכל אולם יוסאלע רוזנבלט ז"ל

אני נוהג כלפי אישה כמו מלכה מכול הבחינות

אני מחפס אישה אם לב טוב וגם אדינה

אני מחפש אישה בטור חברה אד 120

לי יש 4 חדרים מסודר מכל הבחינות

אבקש להתקשר מס. טל xxxxxxx

תודה מראש"

גרתי אז באזור דל במודעות – שד' סמאטס (זה בסדר, אף אחד לא יודע איפה זה, ליד יהודה המכבי פינת ויצמן. אחלה שדרה. שכונה? נו….) והמודעה הזו, מודבקת בשפע של דבק מגע, לארון סעף של בזק (לא מתעסקים איתם, לא מדביקים על חברת חשמל, בזק ושות' אלה מסוכנים!) עצרה אותי.

רפלקס ראשוני (מודה) – בואנה, המודעה הזו מרימה לכל כך הרבה הנחתות שאתה לא יודע איך להתחיל בכלל. קורע.

ואז, כמו פטיש הכו בי הבדידות, הכמיהה והיאוש.

אדם שכותב טוב אבל עדין לא מסתדר עם העברית למרות מה שנראה כשות ארוכה בארץ.

נכד של יוסלה רוזנבלט שהוא היורם גאון של החזנים. האחד שאין בלתו. תקליטי חזנות שלו עדיין נמכרים. מסופר שאחרי מותו צץ חזן שכינה את עצמו "יוסלה רוזנבלט השלישי" שאלו אותו למה והוא השיב: כי יוסלה רוזנבלט הראשון – אין שני לו"….

והנה נכדו שבור ובודד מחפש בת זוג על ארונות סעף של בזק.

מה עובר על אדם (פולני!) שיוצא כך לחפש חברה? אין שדכניות? חוג חברתי?

המודעה הזו היא סיפתח גדול – לסרט תיעודי מרתק, לרומן מופלא ("מחזיר אהבות קודמות" המופלא של קנז עולה לראש), לקומדיית מצבים קורעת…

הייתי חייב. חייב לקחת אותה. לאבק בדבק המגע ולהוריד. קיוותי מאד שהתלישים החסרים (לגלול לתמונה ולראות) הם של מי שאולי ענו למודעה?! הלוואי.

התנחמתי בחיי הנצח שאעניק למודעה בחשכת המגירה שלי.

אפילוג (סיקס מאנטס לייטר)

יום אחד, ליד הקוא אופ של יודה מכבי, כשאני פזור נפש ולא חד וממוקד כדרכי, על ארון סעף, עוד מודעה!

הוא פגש אותה! כן. איכשהו הוא פגש מישהי. כנראה דרך המודעה הראשונה, ועכשיו היא, האישה שבאה להפיג את בדידותו, נעלמה. ועכשיו הוא מחפש אותה. ראיתי את המודעה ופשוט דילגתי עליה. לא עצרתי. לא תלשתי.

מן הסתם היו עוד פרטים שאבדו מזיכרוני…

הרבה חרטות יש בליבי על הרבה דברים שעשיתי ולא עשיתי, יש בי פגימות, אבל החרטה על המודעה השנייה שלא תלשתי עדיין כוססת בליבי.

תקראו את המודעה הזו שוב. חנוך לוין במיטבו. מונולוג נפלא. עם כל הצחוק והכאב.

זו המודעה שהפכה אותי לצייד מודעות. כמו אהבה ראשונה. יהיו עוד אבל, טובות ומרגשות ממנה כבר לא אמצא.