עם חדירת הטכנולוגיה לחיינו השתנה העולם. חוסר הסדר הישן פינה מקומו לבלגן חדש. דברים כה רבים השתנו או אבדו לעד.
הרייני מתכבד ומייסד כאן פינה קטנה שתציב אנדרטה צנועה לצורת תקשורת שבמידה רבה כבר עברה מהעולם – מודעות הלוח ועמודי החשמל.
זוכרות אותם? אותם דפים אשר כבר עם צאתם מחיק מכונת הצילום השכונתית, כבר היו מסמורטטים, עם דבלולי מספר הטלפון התליש, וכתב היד המתאמץ, אשר הוצמדו בעזרת סיכות שדכן רעועות או פיסות סלוטייפ מקומטות אל לוח המודעות השכונתי או לעמוד כזה או אחר.
בפרץ אמון פטתי ואופטימי, מוצע עולם שלם למכירה והשכרה. בעלי מלאכה, כלי רכב, דירות (הלב מתפלץ: היתכן שכך פעם שכרנו דירות? מצאו שותפים? עם תליש-נייר-מטונף-זעיר שעליו כתוב מספר??), מקומות חנייה, אבדות ומציאות, יחסים והעדרם ומה לא בעצם.
עממי, ישיר, עני, זמני וחתרני.
כקורא כפייתי תמיד רותקתי לתופעה וכל מודעה שצדה עיני – קראתי בשקיקה.
מודעה אחת עשתה את השינוי התודעתי, אחת שחרכה את ליבי והכריחה אותי, פשוטו כמשמעו, לקרוא אותה שוב ושוב, ואז לקרוע אותה, בלב נוקף, ולשמור (סקרנים? המודעה וסיפורה יפורסמו בקרוב, שווה לעקוב).
מכאן ואילך נפתח הסכר. באובססיביות של שיננית סובייטית התחלתי לגזור ולשמור. בהחלטה אנינה, שהיום אני מצר עליה מאד, הגבלתי את עצמי למודעות מדליקות בלבד, את הסטנדרטיות השארתי לפקחי העירייה.
מכאן ואילך, אחת לאיזה זמן מוגבל, אפרסם מודעה מהארכיון ואהגג מעט, כמנהגי.